אומנה לחיות

עם כל הצער שבדבר, אי אפשר להכניס הביתה כמות אינסופית של חיות. תסמכו עליי, בתור ילדה ניסיתי את זה כמה פעמים. איגואנה, נחשים, צ׳ינצ׳ילה, אוגרים וכלבה שרק אני רציתי לאמץ והפכה להיות של בן הבית המתנגד העיקרי למהלך, אבא שלי, כי התברר שהיא מפחדת מילדים. מרפי חבר ממש טוב שלי.

 אני אוהבת חיות, את כל החיות, (כמעט, לא חובבת גדולה של ג׳וקים) והלב שלי נשבר כשאני חושבת על חיות שמבלות את חייהם באומללות, בהסגר, בכלוב או לפעמים במקומות גרועים בהרבה. למזלנו יש אנשים טובים שמצילים כמות אדירה של חיות אבל לרובנו באופן פרטי אין דרך אמיתית להציל הרבה יותר מאחד. אני חושבת שגם בנוגע לחיות המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו ובכל זאת, כמה נפלא זה היה אם היינו יכולים להרחיב את מעגל העזרה שלנו? אז מעבר להתנדבות במקלטים לחיות ועמותות, יש דרך נפלאה ליהנות מכל העולמות. ליהנות מכלב, חבר הכי טוב בבית בלי להתחייב לטווח ארוך, להתכרבל עם חתול בלי לחפש מי שיאכיל אותו כשאתם נוסעים לחופשה, ובאופן אידיאלי גם לעזור למצוא לחיות בית קבוע שירעיף עליהם אהבה ויאפשר להם את החיים שמגיעים להם.

מה זה בעצם אומנה של חיות?

אומנה מאפשרת לקחת למשל את הכלב אליכם לפרק זמן מסוים, בשאיפה למצוא לו בית. כלב אחד בבית, גם אם לזמן מוגבל מאפשר לו חופש מהכלוב, תשומת לב שבכלביה הוא חולק עם עשרות כלבים אחרים ביומיום ויותר מהכל, מעלה בטירוף את הסיכוי שלו להיות מאומץ. החוויה של לבוא לאמץ כלב מכלביה יכולה להיות כל כך קשה ומרתיעה, הכלבים לא נראים במיטבם, הנביחות, ההתנפלות על הכלוב, יכולות להניא גם את אוהב הכלבים הגדול בעולם. לעומת זה לפגוש כלב אחד, בסביבה שקטה ונעימה, כלב רגוע יותר ובטוח יותר אחרי החום והאהבה שהרעפתם עליו בבית, זה כבר מתכון בטוח לאימוץ.

במהלך השנים האחרונות עברו אצלנו כמה מהכלבים המתוקים בעולם, כולם אומצו לבתים מדהימים תוך פחות משבוע ומאז שעברנו לתאילנד, הריזורט מאפשר לנו לקחת כמה כלבים בכל זמן נתון. תכירו כמה מהכלבים המדהימים שמילאו לנו את הספה בפרווה ואת הבית באור.

נאמי

נאמי נמצאה ביגור במגרש חניה כשעצרנו להתרעננות בדרך חזרה מטיול. היא זחלה אלינו מהקצה השני של מגרש החניה והיינו בטוחים שמשהו קרה לה והיא לא יכולה ללכת. כשהרמנו אותה התברר שהיא פפשוט תינוקת מתוקה שרוצה להתפנק ולהתכרבל. לא יכלנו להאמין שהיא לא של אף אחד והסתובבנו בקיבוץ לחפש מאיזה חצר היא יצאה עד שמישהו מהקיבוץ אמר לנו שבאופן קבוע משאירים ארגזים עם גורים בכניסה לקיבוץ כי מניחים שבקיבוץ יהיה להם בית טוב. סיפור שובר לב שמדגיש עד כמה חשוב לעקר ולסרס בשביל שלא יהיו כל כך הרבה כלבים בלי בית. נאמי חזרה איתנו הביתה, היא ודוז׳ה התאהבו ואחרי כמה ימים חברים טובים אימצו אותה. מאז היא חיה איתם עטופה באהבה ומאושרת והיא עדיין רוצה כל היום להתכרבל ולהרעיף עליך אהבה.

דניאלה

דניאלה המתוקה, פרסומת לנייר טואלט, הייתה בכלביה בשיא החורף והייתה קטנה מידיי לחיות בכלוב בקור ובגשם. היא הגיעה אלינו דרך חברה ובמשך שלושה ימים נשנשה את כל הבית בדרכה אל מעמקי הלב שלנו. כשהגיעה המשפחה המדהימה לאמץ אותה מצאתי את עצמי יושבת על הספה ובוכה שלושה ימים. לא תמיד קל לעשות אומנה, אבל הידיעה שהיא בבית טוב היא נחמה טובה.

יפיוף

היפיוף הזה היה האתגר הרציני הראשון שלנו בתחום האומנה. פגשנו אותו בדרך לארוחת שישי ביום אימוץ בגן מאיר, ימי אימוץ שמתקיימים באופן קבוע ומארחים כמה מהכלבים החמודים ביותר שיש. הוא היה הכלב האחרון שנשאר, התחבא בחושך מאחורי שיח וכל כך שמח כשהתקרבנו ללטף אותו. בגלל שלא יכלנו לקחת אותו איתנו, תיאמנו לבוא בוקר למחרת לכלביה לאסוף אותו. החוויה הזו הייתה תזכורת לחשיבות להוציא כלבים מכלביות לאומנה בשביל לאפשר אימוץ. הגענו לבית של מנהלת הכלביה וממרחק מאה מטר כבר אפשר היה לשמוע עשרות כלבים נובחים, את רעש הגדרות שהכלבים מנסים לפרוץ והכי נורא היה הריח. רוב הסיכויים שאם היינו מגיעים לאמץ הייתי בורחת משם עם הזנב בין הרגליים. היפיוף היה גדול פי ארבע באור יום ממה שדמיינו בחושך מאחורי שיח, לא מסורס, בן ארבע שבילה את כל חייו בכלביה. כמה פרטים קטנים שלא טרחנו אפילו לשאול.

הוא גרר אותנו לאוטו, השתין על כל מה שהוא מצא בדרך ונבח כל הדרך הביתה. הורדנו את דוז׳ה לפגוש אותו למטה כדי להקל את המפגש וכתודה על ההתחשבות הוא התנפל עליה וניסה לנשוך אותה ומיד אחרי שני כלבים שעברו. כבר הייתי מוכנה להחזיר אותו אבל החלטנו לעלות איתו הביתה. כהמשך לתודה הראשונית הוא השתין על כל הבית. כל. הבית. דוז׳ה בילתה יומיים בלהתחמק ממנו לחדרים אחרים ומאיתנו כאות לחוסר שביעות הרצון שלה ואנחנו בילינו יומיים בלמצוא דרכים לנקות את הספה במהירות גדולה יותר מהקצב שהוא דאג לסמן אותה. אחרי יומיים התעוררנו למציאות חדשה. הוא התמסר לאהבה שהתאמצנו להרעיף עליו, הבין שהוא לא צריך יותר לסמן את המקום שלו ופתאום היה נראה כמו הכלב הקטן והמתוק שדמיינו בשיחים. תוך כמה ימים זוג מדהים הגיע ואימץ אותו. הוא היה הדוגמה המושלמת לכוח האדיר של אומנה. מה שארבע שנים של ימי אימוץ וכלביה לא אפשרו, ארבעה ימים בבית משלו אפשרו.

אם אתם אוהבים חיות, תציצו על כמה מהחיות המתוקות של קרן אור