לומדת את עצמי לדעת

מאז ומתמיד אהבתי ללמוד, אבל לא תמיד חשבתי על זה בגדר חוזקה. הכל עניין אותי ושמעתי לא פעם, שבסופו של דבר, אני אצטרך להתמקד. כי הרי כולנו יודעים ש״תפסת מרובה לא תפסת״ ועוד שאר אמירות שהיום אני לא מאמינה בהן בכלל. אבל בזמנו, ובמהלך כל הדרך, שאלתי את עצמי, הרבה פעמים, אם אני מספיק מדויקת בשביל להצליח.

לשמחתי, גם הגדרת הצלחה בעיניי השתנתה במהלך הדרך. התחלתי להגדיר אושר כהצלחה, חלוקת זמן שמאפשרת את מה שמשמח אותי, התפתחות והתרחבות של הלב והראש, אנשים נהדרים בדרך. ולא כיעד יציב, בלתי משתנה שלא לוקח בחשבון את הדינמיות של החיים ואת התנודות הטבעיות שלנו, כאנשים.

אם יש משהו שאני ממליצה עליו, לכל אחד, בכל ליבי, הוא להמשיך לחקור וללמוד כל החיים. ולא (רק) בשביל להתקדם בקריירה או להגדיל את ההכנסות. בשביל להתקדם אל עבר עצמנו ולהגדיל את הנשמה.

נרשמתי בערך לכל חוג אפשרי, רפואה, קולנוע, מזרח אסיה עד שגיליתי חוג באוניברסיטת תל אביב שמאפשר פחות או יותר ללמוד הכל מהכל, בכיתה קטנה וקבועה לאורך תואר ראשון ושני ואולי גם דוקטורט.

אבל הצעת עבודה בלונדון רגע לפני תחילת הלימודים נראתה לי יותר אטרקטיבית מכל תואר שהוא, אבל החלטתי להמשיך ללימודים והתגלגלתי תוך שבוע לאוניברסיטה הפתוחה. ספר שקראתי, “poor economics”  כיוון אותי לתואר בכלכלה ופסיכולוגיה מתוך עניין בכלכלה של עוני בתפקיד שלנו כצרכנים, יצרנים, מפרסמים… בחוסר הסימטריה שמתקיימת בעולם היכולת שלנו להשפיע עליה, או לא. האוניברסיטה הפתוחה הייתה שיעור אדיר וחשוב במשמעת, חלוקת זמן ובחירה.

למדתי משחק בניו יורק ובמהלך השנים השתתפתי באינסוף סדנאות בתחום. למדתי תיווך והוצאתי תעודת מתווכת (ואפילו עבדתי בזה בכשלון רב תקופה). במענק השחרור השתמשתי כדי ללמוד אירובי, עיצוב וחיטוב ופילאטיס ולהתמקצע בהדרכת נשים בהריון ואחרי לידה (ואפילו הדרכתי בסטודיו סי בכשלון רב תקופה…). בשנים האחרונות התקדמתי יותר אל עבר הנפש והעניין ולמדתי הדרכת יוגה, נשימות ומדיטציה ואני לומדת את הגוף שלי גם דרך אימונים. התעמקתי בללמוד על האוכל שלי, לגדל אותו, להכין אותו, להבין אותו. אני משתתפת בקבוצת נשים מדהימה של לימודי מגדר ותלמוד ובוחרת להקדיש זמן לספרים, פודקאסטים, הרצאות ואנשים שמרחיבים אותי. אה ואני לומדת ומדברת אפילו לא רע תאילנדית.

ואני מאחלת לעצמי ולכם להמשיך תמיד ללמוד ולהכיר את עצמנו דרך התנועה המרגשת הזו של התרחבות.

אני בין היתר למדתי שהחוט המקשר בין כל מה שמעניין אותי הוא אנשים וליווי בדרך לחיים מיטיבים יותר. האמת היא, שבתור בת לשני עובדים סוציאליים, אחות עובדת סוציאלית ובית שמדבר טיפול ורגשות כל ארוחת בוקר, ידעתי שזה טבעי לי. וזה תפקיד שתפסתי בהרבה מאוד מערכות יחסים במהלך החיים שלי. אבל סוג הטיפולים שהכרתי לא היו מותאמים לי ושחררתי את האפשרות לטפל באופן רשמי. ובכל זאת, המשכתי ללמוד את עצמי לדעת ולזהות שזה הדבר שהכי מדבר ללב שלי.

בשנה הקרובה סימנתי לעצמי, בלב ובראש, להתמקצע בשיטה מסוימת שתאפשר לי לאגד לתוכה את כל מי שאני. שיטה גמישה וחכמה שמשאירה מקום לכל אחת להביא את הניצוץ שלה ואת כל הידע הצבור והמצטבר.

אני משתפת את ההצעות שלכן להתמחויות בתחומים הטיפוליים. לא ניסיתי עוד אף אחד מהם, זוהי לא המלצה, רק שיתוף. האינטואיציה שלי מכוונת אותי אל הסאטיה, שיטה שנשמעת לי שילוב מצוין בין פרקטיקה, רוח, נפש וגוף. אם אתקדם איתה, אשתף בכנות ואהבה.

סאטיה או אחרת, אני מאמינה שהדרך הזו של טיפול מתחדדת אצלי ותקבל יותר מקום בשנה הקרובה.

ולצד זה, אני מאחלת לעצמי ולכל אחת פה, לסמוך על כל מה שאנחנו כבר יודעות, על הכוחות והעוצמה שלנו ועל האישור שרק אנחנו יכולות לתת לעצמנו. לימודים נועדו לחזק ולהעצים את כל מה שאנחנו, לא לאפשר לנו לברוח מלממש את כל היכולות הקיימות והייחודיות לנו. תסמונת המתחזה, האמונה שאני לא מספיקה, לא תיפתר בעוד קורס, הכשרה או תעודה. חשוב שנזהה את הנקודה שבה אנחנו צריכות לצאת לדרך, ששם הלמידה האמיתית נפרמת ומתגלה.