לבחור בטוב של האינסטגרם
פתחתי אינסטגרם לפני תשע שנים ב2011. היה לי כבר פייסבוק מ2005. שתי הרשתות היו דרך מעולה לשמור על קשר עם חברים מכל העולם, כאלו שפגשתי במחנה קיץ בגיל 16 ואנשים שביליתי איתם ימי צילום בכל מיני מדינות.
התחלתי לדגמן הרבה לפני שרשתות חברתיות היו דרישה או כמות העוקבים קריטריון קבלה לעבודה. ואני אסירת תודה על כך באופן בלתי נתפס. הייתה לי את ההזדמנות לעשות את הדרך שלי, בקצב שמתאים לי, בלי להידרש להוכחות יומיומית בסטורי שאני מספיק רצויה ועובדת. ובאופן יחסי הייתי משוחררת מעול ההשוואה. ברור שאודישנים גם מכילים כמות בלתי נמנעת של השוואה, אבל הם לא הולכים איתך הביתה ולכל מקום, ואחרי כמה זמן למדתי איך להתכנס ולסיים ספר בזמן שאני מחכה שיקראו לי. כשהבנתי שרשתות חברתיות הן חלק בלתי נמנע מהדרך שלי, כבר הייתי באיחור של כמה שנים.
לקח לי שנה לקבל את הגזירה. כל כך התנגדתי לשינוי הזה, שלא הרגשתי שתואם את מה שבחרתי כמקצוע, שסירבתי לשתף פעולה. לא טרחתי ללמוד כלים חדשים או לשכלל את היכולות שלי שיתאימו לעידן החדש.
הייתה לי קהילה קטנה של עוקבים בגלל פרויקטים שכבר עשיתי אבל לא יצרתי שום ערך עבורם. ראיתי רק את החסרונות של הרשתות החברתיות. החטטנות, ההשוואה, הצורך בתשומת לב, הפרובוקציה ובשנים האחרונות, הפילטרים, הריוטושים והדיוק לכדי שלמות של כל רגע בחיים.
לא היו מעסיקים אותי בזמנו בהתבסס על מה שייצרתי ברשתות החברתיות, ולא יעסיקו אותי היום בזכות פיד מדויק ולוקים טרנדיים, כי זה לא מה שאני משתפת. אבל יבחרו לעבוד איתי בגלל מה שייחודי לי. וכשהבנתי את זה, מצאתי כל כך הרבה ערך וכוח ברשתות החברתיות. פלטפורמה שמאפשרת לי לשתף מה חשוב לי, להתחיל שיח, להיות אני. זו הדרך היחידה שלי להשתתף במשחק ולשמור על הבריאות הנפשית שלי. והיום אני באמת מאמינה שזו הדרך גם לייצר ערך ולעבוד, גם כמותג, ברשתות החברתיות.
עברתי עם אהבת חיי לתאילנד, לחיות חיים פשוטים קרוב לטבע. אני משתדלת לצמצם את הצריכה שלי מה שהופך אותי למאוד ביקורתית כלפי החברות שאני בוחרת לעבוד איתן. בתור צרכנית ולא פחות חשוב בתור מי שמשתפת את החוויה שלה ברשתות החברתיות. אני טבעונית ומקדמת זכויות בעלי חיים, מה שאומר שאני נמנעת ממוצרים מהחי או כאלו שנוסו על בעלי חיים. אני מאושרת בטבע ועושה מה שביכולתי להגן עליו. אני משתדלת להימנע מפלסטיק ולייצר כמה שפחות פסולת, אז אני משתפת פעולה רק עם חברות שעושות את המקסימום לצמצם את ההשפעה השלילית שלהן. אני בוחרת ללמוד כל הזמן איך אפשר לבחור טוב יותר. המידע שנחשפתי אליו, גרם לי בין היתר להתרחק מתעשיית האופנה המהירה ומחומרי גלם לא טבעיים. אני עומדת מאחורי הבחירות שלי ויש לזה ערך אדיר. קודם כל, כי אני באמת פועלת כמיטב יכולתי והבנתי לעשות טוב. ולא פחות חשוב, כמישהי שיש לה את הזכות לדבר אל כל כך הרבה אנשים,לשתף את המחשבות והאג׳נדה שלי, אני בוחרת לקדם טוב על פני כל דבר אחר.
לאורך זמן הבנתי על עצמי, שיש כמה דברים שאני צריכה להקפיד עליהם כדי להמשיך להרגיש ככה לגבי הפלטפורמה הזו. כללי אצבע לדבוק בהם כדי להישאר מחוברת לסיבות שגורמות לי לשתף את עצמי באופן פתוח ופגיע ולהרגיש שהזמן שאני מבלה ברשת לא פוגע באושר שלי. .
אני עוקבת אחרי אנשים וחשבונות שמעוררים בי השראה. מה מדבר אליי משתנה עם הזמן ואני מנסה להישאר פתוחה ולא להגביל את עצמי רק למה שאינטואיטיבי או מוכר. אבל אני יודעת מה לא מעורר בי השראה. אופנה ויופי יכולים להיות ביטויים מדהימים לאומנות ואני עוקבת אחרי הרבה אנשים שיוצרים באופן מעורר השראה. אני לא עוקבת אחרי חשבונות של קניות או כאלו שממליצים מה לרכוש בלי סוף והופכים את הפיד שלהם ללוח מודעות. אני מעריכה מאוד אנשים שעובדים קשה ומתוגמלים בהתאם, אבל אני לעצמי בוחרת שהאינסטגרם לא יהיה הפסקת פרסומות. האובססיה הנוכחית שלי היא חשבונות עם טריקים אקולוגיים וקרמיקה. אלוהים כמה זה יפה.
אני עוקבת אחרי אנשים וחשבונות שמשמחים אותי. אני לא עוקבת אחרי מה שבאופן קבוע מפעיל אותי ומעורר אצלי רגשות שליליים. מה שאומר, עבורי כרגע ובדרך כלל, שאני לא עוקבת אחרי מה שלא מרגיש לי אמיתי. עריכה אינסופית ופילטרים של כל תמונה, או פשוט פיד מדויק שלא משאיר מקום למציאות בדרך כלל גורם לי להרגיש מנותקת, עצובה ושיפוטית, כלפי עצמי או כלפי אותו אדם. בכל מקרה זה מיותר. בין אם זה גורם לי להרגיש לא טוב אם עצמי ובין אם זה מעורר אצלי ביקורתיות רעילה על בחירות שמישהו אחר לגמרי רשאי לקבל עבור עצמו.
אני מאוד מעריכה חשבונות קונספט אסתטיים בטירוף ואת הבחירה של אנשים לשתף רק תכנים יפים ויזואלית. אני מפרידה בין זה לבין חשבונות כביכול אישיים שמפלטרים גם את התמונה שמדברת על קבלה עצמית.
אני בעצמי נמנעת מריטוש או שימוש בפילטרים כי אני מרגישה שהדבר היחיד שהם באמת עושים, זה לעורר חוסר שביעות רצון מאיך שאני נראית באמת. ואיך שאני נראית באמת, גם אם העור שלי לא תמיד חלק והשיער לא מבריק, זה חלק ממי שאני ומי שאני בוחרת לשתף באופן כנה. .
אני מגבילה את השימוש שלי בטלפון. לא רק ברשתות החברתיות, אלא להכל, אפילו שיחות טלפון עם משפחה וחברים. לטלפון יש יכולת להציף אתכם במידע שלא בטוח שאתם רוצים או יכולים להתמודד איתו כרגע, כתבת זוועה שקופצת באתר חדשות, הודעה מחברה שדורשת את הריכוז שלכם דווקא עכשיו כשאתם יושבים לקפה עם חברה אחרת או כשהראש שלכם עמוס. הטלפון לא מתאים את עצמו לפניות שלכם באותו רגע ולכן זו צריכה להיות בחירה אקטיבית שלכם לא לאפשר לו להשתלט לכם על המרחב.
מה שעבד לי הוא להגדיר שעות, אני מכבה את הטלפון סביב ארוחת ערב ומדליקה אותו אחרי שסיימתי את הבוקר שלי עם עצמי, ובדרך כלל עם אור, במרפסת, בשקט. זה כמובן יכול להשתנות בהתאם למה אני עושה באותו יום אבל זה עובד לי כעקרון וכשאני מקפידה עליו אני מרגישה שרמת האושר שלי עולה. אני גם לא משתמשת בטלפון בחדר שינה או כשאני יושבת עם חברים או אור. ואחת לכמה זמן, בדרך כלל בטיולים או סופי שבוע אני מכבה אותו לגמרי. אם התרגול הזה נשמע לכם בלתי אפשרי, אז מניסיון שלי מאוד מאתגר לא להתעסק בטלפון כשהוא לידך ויותר קל להתחיל בהלתנתק ממנו לגמרי. אנחנו כולנו מכורים בהרבה ממה שאנחנו מוכנים להודות. אם יש לכם ספק, תראו הדילמה החברתית. אם אתם עדיין לא מרגישים ככה אחרי הצפייה, תתקשרו אליי ותלמדו אותי. אתם כנראה עושים משהו ממש נכון.
זה אומר שאני גם מכבדת את הזמן שלי ואם אני נכנסת להעלות פוסט זה לא בהכרח דורש שאבלה עוד חצי שעה בגלילה מיותרת. ולא פחות חשוב, אני ממש בסדר אם לא לייצר כל הזמן תוכן, גם אם זה אומר שאני לא ממקסמת את הפלטפורמה. אני ממקסמת את החיים במקום.
אני מזכירה לעצמי, כל הזמן, את הערכים שאני שואפת לקדם ומוודאת שהתוכן שאני מייצרת תואם את האמת שלי. אני מתקשה קצת להעלות פשוט משהו יפה למרות שאני חושבת שלשמור על הקלילות והכיפיות של הפלטפורמה זה ערך שהייתי שמחה לעמוד מאחוריו. אבל לפחות כרגע אני רוב הזמן מרגישה שיש לי הרבה מה להגיד ואם אני חושבת שזה חשוב, אני משתדלת שזה לא יישאר רק בגדר מחשבה בתוך הראש שלי. אני מציצה אחורה במה בחרתי לשתף בזמן האחרון ובודקת עם עצמי מה חשוב לי להציף, בהתחשב באירועים אחרונים או משהו חדש שנחשפתי אליו. ואני מנסה ללמוד כמה שיותר כדי לוודא שאני מקבלת ומקדמת את ההחלטות הכי טובות שאני יכולה.
בחרתי לפתוח את האתר הזה כדי שיהיה לי מקום לכתוב בלי מגבלת תווים ולשתף גם תכנים פחות ויזואלים שהיו הולכים לאיבוד בעולם האינסטגרם.
ואולי הכי חשוב. אני מפרידה בין החיים האישיים שלי לאלו שברשתות החברתיות. אני לא משתפת אירועים שאני מחשיבה אישיים או חושפת את הקשרים שלי באופן שמסכן אותם או לא מכבד את הפרטיות שלי מי שסביבי. הבחירה שלי בפלטפורמה ציבורית לא מחייבת את כל מי שבמרחב שלי. אני גם משתדלת מאוד, לשמר את הקשרים האמיתיים שלי באופן עמוק יותר מלהתעדכן בסטורי ולהגיב לב על תמונה. אני לא בהכרח עוקבת אחרי כל החברים שלי, אם הם לא תואמים את מה שנעים או מעניין לי כרגע לראות, ואני לא לוקחת את זה באופן אישי אם התוכן שאני מייצרת פחות מדבר אליהם.
בשורה התחתונה, אני מנסה לבחור הכי טוב עבור עצמי. לייצר תוכן שאני מאמינה בו, לעקוב אחרי חשבונות שאני מתחברת אליהם ומשמחים אותי, ולמקד את האנרגיה שלי בזה על פני הגדלה של כמות העוקבים שלי או הלייקים באופן שלא מרגיש לי מדויק. ללמוד כלים שידגישו את הייחודיות שלי ואת מה שחשוב לי לשקף ולהעריך את הזכות שיש לי לדבר עם כל כך הרבה אנשים באופן אישי וישיר.
Ido Scheiman
Thank you for making the world better
haim
.מאוד אהבתי