נורווגיה עם אמא ואבא
אני לא יכולה להגיד שנורווגיה הייתה בראש רשימת היעדים הנחשקים שלי. אין מקום בעולם שלא מעניין אותי לבקר, אבל נורווגיה לא הייתה בשלישייה הפותחת. או בחמישייה. או אפילו בעשרים המקומות שאני לא יכולה לחכות לבקר. אבל כשהייתה לי נסיעת עבודה מקופנגן להמבורג, באותו זמן שההורים שלי היו בברגן לעבודה, ידעתי שאני חייבת לנצל את ההזדמנות לבלות איתם. וזו הייתה החלטה מבריקה. הפסקול של הסופש, היה מים זורמים ושוצפים, והנוף, מרחבים אינסופיים בירוק וכחול. אבל הזמן שביליתי עם ההורים שלי הוא שהפך את הטיול הזה להתגשמות חלום. במיוחד אחרי שנה שבה האפשרות לעלות על טיסה ספונטנית נראה כמו זכרון מחיים אחרים והגעגוע להורים שלי חזק מתמיד. .
אבא שלי פרופסור לעבודה סוציאלית ושיטות מחקר, נוסע בכל העולם, מקדם מחקרים ופתרונות להפוך את העולם שלנו לטוב יותר. אוניברסיטת ברגן הזמינה אותו לכנס על אקלים בית ספרי ושיפור חווית התלמידים, נושא לו הוא הקדיש חלק מרכזי בעבודה שלו בארבעים השנה האחרונות. אני נסעתי חצי עולם לעבודה ונחתתי מרחק שעתיים טיסה מברגן, וידעתי שזו הזדמנות פז שאני לא רוצה לוותר עליה.
אמא שלי גם עובדת סוציאלית שעדיין מטפלת בקליניקה פרטית, אבל נמצאת כבר בפנסיה. ואם יש משהו שאמא שלי טובה בו, הוא לטייל ולהוציא את המקסימום מהכנסים של אבא שלי בכל העולם. הם היו בכל פינה בכדור, בדרך כלל יום יומיים בכנס ושאר החודש מטיילים. עושים טרקים, ישנים באוהלים, מתחברים למקומיים, אוכלים בכל מקום מקומי ומפוקפק ונהנים מכל רגע כאילו זה הטיול הראשון שלהם יחד. אבא שלי אוהב להתלונן על הלוזים הצפופים של אמא שלי, אבל האמת היא שהם שילוב מופתי ומעורר השראה.
ֿהגעתי לברגן וביליתי את היום בשוטטות עם אמא שלי. הסתובבנו בעיר העתיקה, במזח ובהרים שמקיפים אותה והגענו גם לנקודת תצפית ולכנסייה המרכזית שהייתה ממש מחוץ לדירה שלנו. סיימנו בארוחה טבעונית במסעדה קטנטנה ומתוקה. אונסקו מגדירים את ברגן כעיר גסטרונומיה אבל לא הייתי מפתחת ציפיות במקומכם. אמנם אני טבעונית והמומחיות זה דגים ופירות ים, אבל גם ההורים שלי לא נפלו מהכסא.
לא התלהבתי במיוחד מברגן, אבל היא נעימה ופשוטה. החלק המרכזי של הטיול שלנו היה עוד לפנינו וציפיתי לזה בקוצר רוח. לקחנו רכב מברגן ונסענו אל הפיורדים. פיורד הוא עמק שהועמק על ידי קרחון יבשתי או רעש אדמה. פיורדים מאופיינים בדרך כלל בשוליים תלולים אשר ממשיכים מתחת לפני הים מה שיוצר מראה של הר אדיר צומח מהמים. נסענו שעות במרחבים כחולים וירוקים, קופאים אפילו ברכב, אבל נהנינו מכל רגע.
ישנו בבקתה קטנה ומקסימה מוקפת בירוק וצופה על הפיורדים. בישלנו ארוחת ערב יחד, ראינו סרט, ונרדמנו כולנו יחד על הספה. למרות שהיה סופשבוע קפוא, היינו יחד והיה לנו חמים ונעים.
סיימנו את הטיול שלנו במעבורת עם הרכב. נסענו חזרה לברגן שם ההורים שלי ליוו אותי לטיסה וחיכו איתי. ההורים שלי תמיד מצאו זמן לבלות איתי. כל יום מאז שאני זוכרת את עצמי ידעתי שההורים שלי אף פעם לא עֿסוקים מידיי לבלות איתי זמן. אבל אני ילדה רביעית ויש לי כבר שמונה אחיינים ואחייניות. אז האפשרות לבלות איתם סופשבוע שלם, רק אנחנו, אפילו בלי אור, היא מאוד ייחודית. תמיד אני נדהמת מהזוגיות שלהם, מהיכולת שלהם להתפעל מכל אבן וכל פרי, והפשטות שבה הם מטיילים, בדירות פשוטות, מסעדות בצד הדרך, אבל יכולים להתפנק במסעדת יוקרה באותה מידה. כל כך אסירת תודה על ההורים שלי ועל ההזדמנות לגלות אותם כל פעם מחדש, גם בתור אדם בוגר. יחסית.
