המסע המופלא מאל איי לסן פרנסיסקו יומולדת שלושים!
בשנים האחרונות נסעתי ללוס אנג׳לס לעבודה ולא ממש הצלחתי להבין את המשיכה לעיר המשוגעת והפקוקה שמקדשת כסף, מותגים ושלמות שרק ניתוחים יכולים לייצר. דיי מהר הבנתי שפשוט לא טרחתי להכיר אותה.
לשכור אופניים ולדווש כל הדרך מסנטה מוניקה למרינה דל ריי, לחוף מנהטן, ועד חוף רודנדו בשביל אופניים רחב ונעים עם בריזה מהים.
ללכת לאחד מעשרות הפארקים ומסלולי ההליכה שמאפשרים טבע מושלם בתוך העיר, במרחק של עשר דקות נסיעה, מכל מקום שתהיה בו.
לבקר מוזיאונים מדהימים ותערוכות מעולות וחדשניות. אינסוף מסעדות וברים, חלקם אפילו פשוט מעולים בלי להיות מתומחרים באופן לא פרופורציונלי או מתאמצים באופן בלתי נסבל.
בהחלט מגיע ללוס אנג׳לס סיקור אוהב משלה באתר, אבל בינתיים, כמו שהכותרת מבטיחה, מסע מופלא בכביש שכולו אושר- highway 1!
קשה להסביר כמה יפהפייה הנסיעה הזו. קו החוף המופלא בצד אחד ונופים עוצרי נשימה מתחלפים בחלון השני, עיירות ציוריות שנראות כאילו נשלפו מאגדה, מצוקים אדירים, יערות עד, שדות, חוות, הכל שם, בכמה שעות בודדות של נסיעה.
סופשבוע של יומולדת שלושים והיה לי את המזל האדיר שאור יהיה איתי באל איי והטיול הזה היה כל מה שיכלתי לאחל לעצמי. עשינו קמפינג בביג סור והמשכנו לסן פרנסיסקו להתארח אצל משפחה. בדרך עצרנו בכל נקודה שצוינה אי פעם באיזשהו מדריך; ארוחת בוקר מפנקת בסנטה ברברה בסבוי, הפסקה מרחיבת לב באגם צ׳צוואה המרהיב, קפה ופאדג׳ תיירותיים להחריד בסולבנג, צפייה בפילי ים הזויים ולבסוף – ביג סור!
האמת, לא נתפס בעיניי שמקום כזה קיים. אחת הפינות הקסומות ביותר שביקרתי על פני הכדור. החוף, הצוקים, הקמפינג, היערות, שבילי הטיולים ונקודות התצפית! הכל במקום הזה, עוצר נשימה. עצרנו בדרך והבאנו מצרכים לכל הארוחות, שזו ההמלצה הכי חמה שאני יכולה לתת, כי נקודת החולשה היחידה של הפארק היא במקום שווה לאכול ולנהוג בלילה בתוך השמורה בשבילים מפותלים עם תהום בצד אחד, לא בדיוק היה החלק האהוב עליי.
ישנו בליימקלין, אתר קמפינג שנמתח בין הנחל לחוף, שופע פרחים ופרפרים ומרחק פסיעה מהמים לכל כיוון. האתה היה מלא אבל הרגיש מבודד ופרטי לחלוטין. הסתובבנו כל היום עם כוסות קפה מלאות ביין שקנינו בדרך ועפנו על עצמנו כמו ילדים קטנים שישנים פעם ראשונה מחוץ לבית, מתרוצצים בפארק ונקרעים מצחוק. משהו באוויר פשוט פתח את כל הצ׳אקרות והוריד את כל המחסומים. סליחה לורן מווסטווד שהערנו את התינוקת שלך כשנקרענו מצחוק ליד האוהל שלך. אחרי שבהינו בשמיים שזורי כוכבים במשך שעות, נרדמנו מחובקים והתעוררנו בדיוק באותה פוזה עשר שעות מאוחר יותר. אני חושבת שזו הייתה השינה המתוקה בחיי.
בבוקר, אחרי ארוחת בוקר זריזה, עצרנו בקפה פניקס, פינה מהממת עם נוף ואף לא מנה אחת טבעונית בתפריט, אז אכלתי בלאדי מרי. שלושה בלאדי מרי. ארוחה דיי מאוזנת ולא רעה בכלל.
המשכנו לנמל מונטריי התיירותי להחריד בדרך לסן חוזה, איפה שיש לשנינו משפחה. לא אותה משפחה, אנחנו סתם נראים אחים. חגגתי את יומולדת שלושים בבר עם בת דודה שלי האהובה שבקשוי יוצא לי לראות ובעלה המקסים, חברים שלהם ואור. פשוט, קליל וספונטני וכל מה שיכלתי לאחל לעצמי.
סן פרנסיסקו הייתה העצירה האחרונה שלנו לפני החזרה לאל איי והיא הייתה מושלמת. השיא – האוכל!!!
התחלנו בברקלי, בארוחה ״בשרית״ משוגעת ב “Butcher’s son”, נסענו שעות בפקקים בשביל להגיע למזח הלא מאוד מעניין שבאופן מוזר מופיע כאחת ההמלצות בכל מקום אפשרי שתקראו על העיר.
נסענו ברחוב לומברד המפותל והלכנו ל Palace of Fine Art לפגוש חברים שהרעיפו עליי אהבה ובלונים. תכננו לדווש את גשר הזהב, אבל קפאנו והתעצלנו, אז נסענו לנקודת התצפית ונמנמנו בפארק שליד. בערב אכלנו ב Shizen מסעדת סושי טבעונית מדהימה! אני כל כך אוהבת סושי ואופציות טבעוניות אף פעם לא נשמעו לי מעניינות מספיק, אבל מהרגע שהאוכל הגיע לשולחן הזלנו ריר והכל העיף אותנו באוויר. אהה ורוקן לנו את הארנק. אבל לגמרי היה שווה את זה.
בדרך חזרה עצרנו בסנטה קרוז, שפשוט אין לי שום דבר מעניין להגיד עליה. התמסרנו לשקיעה יפהפייה בשדות בדרך חזרה אל הוואלי של אל איי. מי ידע שלהתבגר יכל להיות כל כך מושלם?
