לא כל הזהב נוצץ

כשהייתי בת עשר, סבא וסבתא שלי לקחו אותי לבחור את התכשיט הראשון שלי. יום הולדת עשר נחשבת מאוד חשובה אצל הולנדים ואני זוכרת שבזמנו הסכום שהם ביקשו להשקיע בטבעת היה נשמע לי אסטרונומי. אני מניחה שהערך הכספי לא היה גבוה, אבל הטבעת הזו הייתה הדבר הכי יקר לי בעולם. לא הורדתי אותה פעם אחת בעשר שנים ויום אחד התעוררתי מהשינה והיא פשוט לא הייתה עליי. הפכתי את המיטה, החדר, הבית ואחרי כמה ימים הבנתי שלא אמצא אותה ונשאבתי לבכי בלתי פוסק. סבא שלי ז״ל נפטר כשהייתי בת ארבע עשרה, הרגשתי שאיבדתי את הדבר היחיד שנשאר לי ממנו.

• 

• 

עם הזמן הבנתי שאת כל האהבה והמחשבה שהגיעו עם הטבעת, אני אשא איתי לנצח בלב. ההבנה הזו הולכת איתי כבר לא מעט שנים בנוגע לכל דבר חומרי, כולל בית. הקירות, הבגדים, החפצים שסביבנו, אפילו התכשיטים, הם מה שאנחנו עושים מהם. אני לא אגרנית, בלשון המעטה, ואני מעדיפה לשמור את הזכרונות קרוב ללב מאשר בקופסאות שלא אפתח. 

שנים שלא קניתי תכשיטים. תמיד אהבתי לטייל, לטפס, לבשל, להתאמן והרגשתי שתכשיטים מגבילים אותי. כמובן שהיה לי צ׳וקר נמתח כמו לכל ילדה שגדלה בניינטייז, אבל לא הרבה מעבר. היו לי כל מיני תכשיטים מחברות שעבדתי איתם, שפעם באף פעם הייתי שמה ומרגישה שהשקעתי באופן בלתי נתפס, אבל לא משהו שהלך איתי יום יום.

את התכשיט המשמעותי הראשון בחיים הבוגרים שלי, בחרתי יחד עם אמא שלי כשהשתחררתי מהצבא. כמה שבועות אחרי טסתי ללימודים בניו יורק וכל פעם שהעברתי את היד על התליון, ידעתי שהם תמיד יהיו איתי בכל מקום בעולם. 

הפעם הבאה שקיבלתי תכשיט שלא יירד ממני בחיים, הייתה בהצעת הנישואים שלי ושל אור, ביומולדת עשרים ושש שלי ברומא. כמה ימים אחרי זה כשחזרנו לארץ המשפחה של אור חגגה לי יומולדת ולנו את הבחירה לבלות את החיים שלנו יחד. היו הימורים שתהיה הצעה, אבל הם לא ידעו בביטחון. ובכל זאת, המתנה שקנו לי ליומולדת, הייתה שרשרת עם תליון לב כמו של אמא של אור ושתי האחיות שלו. שרשרת משפחתית, שאף אחת לא מורידה. הרגשתי בבית בשנייה שנכנסתי בדלת של ההורים של אור, ידעתי מיד שהם יהיו המשפחה שלי, והשרשרת הזו הייתה כל מילות האהבה שהם יכלו להגיד, בתליון אחד קטן.

• 

• 

לשתי השרשראות וטבעת האירוסין, הצטרפה שנה אחרי טבעת נישואים ואחרי שנת הנישואים הראשונה עוד טבעת מתנה מאור. מלא ללכת עם תכשיטים אף פעם, כבר הייתה לי קולקצייה קטנה של מחוות אהבה מהאנשים הכי יקרים לי בעולם, שלא יורדות ממני אף פעם.

אמא שלי לא הרשתה לי לעשות עגילים עד גיל חמש עשרה! אבל ברגע שעשיתי את הראשון, תוך שנתיים היו שישה. רוב החיים הייתי עם העגילים שעשיתי איתם את הפירסינג. נקודות קטנות זהובות ונוצצות של ניצחון במרד הנעורי הכל כך זניח שהיה לי.

אבל עכשיו, ממרומי גיל שלושים פלוס, הרגשתי שיש מקום לעגילים שראויים להיות חלק משאר החבילה. כאלו שיזכירו לי דברים טובים, אהבה, בחירה, ויהיו יפים, שימושיים, ורסטיליים ונצחיים כמובן.

בשיטוט באינסטגרם, נתקלתי בסטודיו dusa של הדס כהן. כל מילה וכל תכשיט שמרכיבים את הפרופיל שלה, דיברו ישירות אל הלב שלי. התחלנו להתכתב ומיד הבנתי שהגעתי בדיוק למקום הנכון. היא סיפרה לי על עצמה ״צמחונית גאה כבר למעלה מ 18 שנה, משתדלת ללבוש רק בגדי יד שנייה, או כאלו שאני מחליפה עם אחרות, אם אני קונה מוצר חדש אני תמיד אעדיף לשים את הכסף שלי בעיצוב מקומי מחומרים ידידותיים לסביבה״ ועל העסק שלה ״אני רוצה לספר על השוק, ההתפתחות, לתת כמה שיותר מידע לאנשים שרוכשים ולהעניק תכשיט עם ערך מוסף, שיש בו התחשבות בטבע, בצרכנות נבונה ולא רק מחשבה יפה״. דיי מהר הגענו לציורים ורעיונות ובחרנו בזהב, יהלומי מעבדה קטנים ואבן רובי, לא לפני שהיא הסבירה לי על כל הבחירות שהיא עושה, כדי שהעגילים החדשים שלי יהיו מורכבים רק מטוב.

• 

• 

מה הבעיה עם זהב?

כמו בכל משאב טבע שאנחנו לוקחים לשימוש שלנו, יש גבול לכמות שהעולם מייצר וסביב ֿתעשיות המתכות, יהלומים ואבנים, יש זיהום גדול ובעיות חברתיות שאסור לנו להתעלם מהן. הרבה מהזהב נמצא במכרות במדינות עולם שלישי או באזורים עניים של מדינות מפותחות. כריית זהב נחשבת מקצוע של עולם ישן שלא כולל תנאי עבודה ראויים וזכויות סוציאליות והרבה פעמים לוקחים בו חלק ילדים. מעבר לתנאי התעסוקה הבעייתיים, העובדים, התושבים שגרים באזור והסביבה, חשופים לזיהום גדול מאוד. תהליך הייצור של זהב חדש, או יותר נכון התהליך של ההפרדה שלו מהכספית וציאניד הרעילים שמחוברים אליו בטבע, כרוך בשימוש בחומרים כימיים והתוצאה היא פליטה של כל הרעלנים למי שתייה, לאדמות חקלאיות באזור ולאוויר שאנחנו נושמים. טבעת זהב אחת, מזהב חדש, כרוכה בייצור של כמעט עשרים טון פסולת, רעילה בחלקה. זאת אומרת שטבעת נישואים לדוגמה, פריט שמייצג אהבה טהורה, סיכנה אנשים ביניהם גם ילדים, משאבי טבע וייצרה ערימת פסולת בגודל של שלושה פילים.

• 

יהלומים ואבני חן

 כשהייתי בתיכון ראיתי את הסרט ״לגעת ביהלום״ שהתרגום המילולי של השם שלו מאנגלית הוא ״יהלום הדמים״. לא האמנתי שסביב משהו, שבזמנו היה נראה לי כל כך מטופש, יהלומים, מתנהלת מלחמות אזרחים, ילדים מועסקים בעבדות והורסים את הטבע. מאז לצערי הבנתי, שהרבה דברים שאני לא מאמינה בהם מייצרים אלימות וכאב בעולם, אבל גם הבנתי שאני יכולה לבחור מה החלק שלי בהרבה מהם. היום אפשר לייצר יהלומים במעבדה, בלי המחירים האקולוגיים והחברתיים הנוראיים. אבני חן אפשר לכרות בצורה ששומרת על המאזן בטבע ומכבדת את העובדים והחיים שמגיעים להם. הדס קונה את אבני החן שלה מעסק משפחתי קטן בקנדה שעומד בסטנדרטים של טוב שהיא מציבה ומייצרת רק מיהלומי מעבדה או מיהלומים ממוחזרים שמגיעים ישירות אליה.

• 

• 

אז איך אפשר לבחור טוב יותר? 

כמעט מאה אחוז מהתכשיטים בסטודיו מיוצרים מזהב וכסף ממוחזר ומאבנים ויהלומים נטולי קונפליקט שנרכשו בסחר הוגן או בתנאי מעבדה. העסקים שהיא קונה מהם זהב וכסף, משתמשים בזהב שנשאר מהתעשייה הגדולה, מכל מיני חלקים קטנים ופגומים ביצור, שרשראות קרועות והרבה תכשיטים שאנשים ממשכנים או מחליפים בתמורה לכסף. הם גורסים ומזקקים את כל שאריות הזהב עד שזה הופך לנוזל שמעבדים מחדש. זה מגיע בצורת גרגרים, בגודל של גרגרי אורז, ובתהליך כימי של יציקה נוצר תכשיט חדש לכל דבר, ואת יודעת מה יש לך בפנים. לעומת זאת, כשקונים גרגרים לא ממוחזרים, אין לך מושג מה זה.

• 

• 

הדס הצטרפה לארגון בינלאומי בשם Fair Trade  שמקשר אותה לספקים פרטיים בעולם, שמייצרים בצורת אפס פסולת ושומרים על תנאי תעסוקה הוגנים וזכויות סוציאליות עבור העובדים שלהם. 

אריזות, ייצור ושילוח

חלק מהדרך של עסק לצמצם את ההשפעה הסביבתית שלו, מעבר לחומרי ודרך הייצור, היא בכמויות. הדס מייצרת על פי הזמנה ואין עודפי ייצור. זאת אומרת שלא היה שימוש עודף במשאבי טבע וסופו של כל תכשיט לשמח מישהו. האריזות שלה מינימליות וכוללות רק חומרים טבעיים ומתכלים, בעדיפות לממוחזרים. הוא כמו שהיא הסבירה לי את זה כל כך יפה;

״האריזה הכי ידידותית לסביבה היא בכלל לא אריזה. אבל מבחינתי כבעלת עסק לתכשיטי יוקרה, לא ניתן לבטל את אריזות המוצרים לחלוטין. בחירת האריזה המתאימה ביותר לתכשיטים שלי היא קריטית. כמה אריזות המוצר שלי צריך? איך ישתמשו בו? לאן זה יגיע לאחר ההגעה ללקוחות שלנו? כל אלה שאלות חשובות ששאלתי את עצמי בנוגע לאריזות. 

• 

• 

• 

הבחירה שלי להשתמש במעטפות משלוח שניתן להשליך לקומפוסט הביתי או השכונתי, בנייר עטיפה וקופסאות ממוחזרים יכול להיות בעלי השפעה משמעותית ללקוחות שלי על היחס שלנו לכדור הארץ- הורדת נפח הזבל והפסולת שאנחנו מייצרים ולעודד את לקוחותיי להיות מודעים יותר לפסולת שהם מייצרים.

כל אדם ועסק יכול לבחור בטוב, בכל כך הרבה מקומות, ובשיחה הראשונה עם הדס הבנתי שמדובר במישהי שהאהבה שלה לאנשים ולעולם מבטיחים שהיא תמצא כל דרך שבה אפשר לייצר תכשיטים באהבה, בטוב ובהתחשבות, כאלו שתומכים בעולם טוב יותר וראויים לייצג את המשמעות המרגשת שעבורה הם נקנו. כשהעגילים היפים שלי הגיעו, ידעתי שכל פעם שאסתכל במראה הלב שלי יתרחב מכל הטוב שהצלחנו להכניס בתכשיט כל כך מדויק ושימושי.

• 

•