לא כל כך סוד הקסם היפני
קשה להאמין שלא שמעתם על מארי קונדו ועל סוד הקסם היפני. שני ספרים שהפכו בין רגע לרבי מכר משוגעים, סדרה בנטפליקס שבה היא הדגימה בלייב את שיטת הקיפול ששיגעה מיליארדים וכרעה על ברכיים יפניות עדינות להודות לבתים המבולגנים בתבל שקיבלו אותה אליהם לעשות סדר. אבל האמת היא, שבאמת יש בה קסם מהסוג הכי טוב, מדבק, עדין וחיובי. לא סודי בכלל, אלא עם מדריך מסודר שמפורט בשני הספרים, בערוץ היוטיוב ודרך אינספור השליחות שלה שמקנמרות את דרכן בעולם. כן כן, יש לזה פועל שהומצא על ידי אנאבל קופרלי, יועצת קונמארי מוסמכֿת, אבל תכף נגיע אליה.
יותר מהכל, יש בזה הגיון. נכון, זה התייחסות מאוד אנושית ומעצימה לחפצים שלנו, כזו שאנחנו לא מורגלים בה, אבל אולי זאת בדיוק הייתה הטעות שלנו עד היום. כן, הבית שלכם יהיה מסודר יותר, מאוורר יותר ונעים יותר אחרי, אבל זה בעיקר יהיה הסדר הפנימי שלכם שישתקף החוצה. כי השיטה הזו, מדברת אל הלב שלכם, אל מה מסב לכם אושר. לכל המצקצקים שביננו, קל ללעוג לכוח שההיגיון הזה מאפשר לחפצים שסביבנו. אבל אם רגע נשים את הציניות בצד, נוכל להיזכר, אולי, שחפצים אכן אמורים להסב לנו אושר, לשמש אותנו באמת ולשפר את החיים שלנו. לא להיות מקור לעומס, לחץ וסידור אינסופי.
איך מתחילים?
הלכה למעשה, את השיטה מיישמים בכל הבית במקביל, בהתאם לקטגוריות, התחלתם בבגדים? כל הבגדים מכל הבית, כל העונות וכל השימושים, צריכים למצוא את עצמם באותה ערימה. רק ככה תוכלו להבין באמת מה יש לכם בארון, בבית, בחיים. יש רגע שבו תעמדו מול הערימה הזו, שחצי ממנה אפילו לא זכרתם שקיים ותבטיחו לעצמכם שלעולם לא תקנו עוד בגד. זה יעבור לכם. אבל בתקווה, התמונה הזו תישב לכם בראש, בלב ובמוסר ותהיה חלק מההחלטה שלכם להכניס עוד משהו הביתה. עוד בגד שצריך מקום, כביסה וסידור. ולא פחות חשוב, עוד חפץ שטומן בחובו רגשות.
איך בוחרים מה נשאר?
לפי האושר שהוא מצית בי. ושוב, שימו את הציניות בצד ותחזיקו בגד באמת, קרוב אליכם ותבינו מה הוא גורם לכם להרגיש. אם הוא מזכיר לכם שכל פעם שאתן שמות אותו, הירכיים שלכן משתפשפות ומזכירות לכן שלא התמדתן בשיעורי פילאטיס, הוא לא מסב לכן אושר. אם אתן שואלות אותי, או את מארי המתוקה, לא צריך להיות אף בגד בארון, או חפץ בבית, או בחיים שלא מסב לכם אושר.
המסע שלי
קראתי את שני הספרים, ראיתי את הסדרה וכשניגשתי לארון שלי הייתי אבודה. והבנתי ברגע אחד עד כמה התהליך הזה רגשי. כן, אתן יכולות ללמוד את כל הכללים, אבל יותר מהכל, הסידור הזה יהיה תהליך טיפולי ואם אתן יכולות לעשות אותו לצד מישהי שתעזור לכן לנווט בכל הרגשות המפתיעים שחולצת הצופים שלכם מציפה בכן, אתן תרוויחו לא רק בית מסודר, אלא תהליך אמיתי ומשמעותי עם הנפש שלכן. או כמו שמארי אומרת: ״אם אתם לא מצליחים להרגיש רגועים בחדר נקי ומסודר, נסו להתעמת עם רגשות החרדה שלכם. אולי זה יעזור לכם להבין מה באמת מציק לכם״. מארי סוקרטס.
למזלי, לפני המון שנים פגשתי מישהי שנכנסה לי עמוק ללב ולמזלם של בני ובנות העולם, היא בחרה ללוות אנשים בתהליכים האלו. אנאבל קופרלי, מוכרת גם בתור אנהקופ,יועצת קונמארי מוסמכת ומלווה תהליכי שינוי דרך השיטה. אנאבל מלווה אנשים יד ביד, בביתם, מתחילת פסטיבל הסידור ועד סופו, בונה תכניות לעסקים ומייעצת כיצד ליישם קונמארי בחללי העבודה, מעבירה הרצאות פרטיות וציבוריות, מייעצת, כותבת, מדברת ונושמת קונמארי, או ביתר דיוק, מפיצה את פילוסופיית החיים הזו – לראות את הטוב ולחיות בשמחה ובהודיה.
בדיקת מציאות
אני לא אגרנית, אני חיה בתאילנד, בסגנון חיים יחסית מינימליסטי ואין לי רגשות לבגדים. אז מה הבעיה? ששום דבר מזה לא נכון. לא באמת. כן, ההתמודדות המורכבת יותר שלי תהיה כשאני ואנאבל ניגש לארון שלי בארץ. אבל גם פה גיליתי בגד ים שאני מחזיקה כתזכורת לרצון שלי להיראות באופן מסוים, ספוילר, זה לא מסב לי אושר. שמלה שקיבלתי מתנה, שבעיקר גורמת לי להרגיש אשמה שאני מאוד אוהבת את החברה שבחרה לי את המתנה, אבל לא את השמלה. חולצה שקיבלתי בעבודה ממישהי שהאינטרקציה איתה הייתה הרבה דברים, אבל אושר לא אחד מהם, וכל פעם שאני חושבת ללבוש אותה אני כל כך כועסת. על החולצה, על המעצבת ועל עצמי, על שאני עדיין כועסת.
אנאבל זיהתה מיד את האופן שבו הרחקתי כל בגד כזה ממני, לעומת כל אלו שהחזקתי קרוב אליי, שאלה ואפשרה לי להבין את עצמי, דרך הרגשות שהבגדים עוררו אצלי. ואז ברגישות והבנה של מישהו חיצוני לחוויה שלי, היא אפשרה לי לשחרר. חיבקתי אותם חזק, אמרתי להם תודה על שיעורים חשובים, בשחרור, בכעס ובאשמה והעברתי אותן למישהי שתמצא בהן אושר.
יש בגדים שלא ממש ידעתי מה אני מרגישה לגביהם. אנחנו לא מתורגלים ביכולת להרגיש לחפצים אלא אם כן הם באמת מעוררים משהו עוצמתי. אז איך יודעים מה נשאר ומה הולך אם אין לי מושג אם זה מצית אצלי אושר? אנאבל אמרה לי לבחור את הבגד האהוב עליי ולהשתמש בו כאבן בוחן. אם אני תמיד אבחר אותו על פני פריט אחר, כנראה שהפריט השני לא צריך להיות בארון שלי, הוא יהיה דחוי ולא אהוב ומגיע לו בית אחר. ולי מגיע להיות מוקפת רק בחפצים שבאמת גורמים לי להרגיש טוב. לכולנו. דיי מהר ניפיתי את כל הערימה.
הזדמנות להראות אהבה לבגדים ולתת להם חיים חדשים
אחד הדברים הכי משמעותיים עבורי בתהליך היה השיפוץ של בגדים שאני אוהבת שהיו צריכים קצת אהבה. היו כמה פריטים שמיד העלו לי חיוך על הפנים, אבל לצערי לא נלבשים כי יש איזה בעיה. כפתור רופף, חור קטן, סיבות קטנות ופתירות שלא יקבלו מענה בשלושים שניות שאני מקדישה להתלבש בבוקר. אז אספתי את כל הבגדים והקדשתי לזה אחר הצהריים. הגדלתי לעשות ותפרתי בטנה לכתפיות שתמיד מסתובבות ומתהפכות. מהיום תקראו לי בנבן לורן.
אובססיית הקיפול, האם היא מוצדקת?
עכשיו לסידור שכבר מזמן קיבל את כל הבמה. כן, יש בזה הגיון, זה מקל על שמירה על הסדר וזה שומר על הנראות ומקל את ההתמצאות. זה קל ויפה ועושה חשק להתלבש. אבל, זה ממש לא העיקר. גם האופן שבו הבגדים מונחים בארון וכל הדרך שהביאה אותן לשם, צריכה להסב לכן אושר. שוב, הם אמורים לשרת אתכן, ולא אתן אותם. לא שזה אומר שכביסה או גיהוץ אמורים להיות התחביבים החדשים שלכן, אבל אם גיהוץ זה הדבר השנוא עלייך בעולם, סביר להניח שהתהליך יזכיר לך להימנע מבגדים שדורשים גיהוץ או למצוא פתרון חיצוני. אם הקיפול גורם לך לתלוש שיערות, תשחררי.
הזדמנות אקולוגית
אני מאמינה גדולה בשימוש בקיים ואני לא חושבת שבשביל לעשות תהליך שמנפה דברים אנחנו מיד צריכים לרוץ לקנות חפצים שיתמכו בו, חכו רגע עם הקופסאות מאיקאה. לכולנו יש קופסאות בבית או בסביבה, שאפשר להפוך לשלנו, למתאימות לבית שלנו ולמדויקות לסידור שלנו. אני השתמשתי בטפט שאני אוהבת, אבל זה יכול להיות צבע, חרוזים, בדים יפים מבגדים ששיחררתם, שעת יצירה משובחת עם עצמכן או הילדים. גם תפרתן כפתור וגם עשיתן לבד את הקופסאות? מרתה סטיוארט שלום. בעיניי זה מעצים כל כך לעשות בעצמנו וזה גם מאפשר לנו לייצר את המרחב שהוא הכי אנחנו. כמובן שתמיד אפשר לקנות ולהיעזר באנשי מקצוע לתיקונים. העיקר שזה יסב לכם אושר.
קחו את התהליך הזה כהזדמנות לשחרר את כל מה שלא מסב לכם אושר, להשאיר סביבכן את כל מה שראוי להגיד עליו יום יום תודה. אתן אולי תתחילו בבגדים בארון, אבל המסע שלכן יתרחב לכל תחומי החיים.
